אנחנו דור כזה שמשתחשך בחושך

שמתחבק עם החושך שלא רוצה לגרש את החושך שרוצה לתת גם לחושך מקום

וזה פלא וזה מיוחד

אבל יש חושך שלא טוב להתרגל אליu

יש חשכה שכבני אדם אנחנו מתרגלים אליה ואולי אפילו מבלבלים לקרוא לה אור.

זו קליפה קליפה שנראת אור אבל היא חושך.

מרים החשמונאית יכלה ללכת בדרך שכולם הלכו בה להתרגל לחשכה,

לאין ברירה, לככה כולם עושים כאן, בגלות מעצמנו,

נותנים את ביתן להגמון

לזכותו על הלילה הראשון

לא פוצים פה

מתרגלים לככה זה ...

מפחיד להתרגל לחושך כזה

ולקרוא לו "המציאות" היא כזו...

מרים פושטת את שמלת הכלולות שלה לעיני כל ואומרת לאחים שלה

זה חושך שאני לא מוכנה יותר להתרגל אליו!!!

לא עוד

האמת מתגלה במערומיה

חשוך כאן!!! היא זועקת

מרים מרימה את הערפל והנמנום שהיה במציאות

שבו זה לגיטימי שכלה תלך לשכב עם גבר אחר.

היא מעירה ומאירה אור שמתפשט

ומדליקה את אחיה החשמונאים

למרוד בחושך!

הרב קוק כותב: "שיכוון הלב אל הנקודה האורית העליונה, השוכנת בערפל של העמומיות, ולא להתקשר בהעמומיות עצמה."

לפעמים מישהו צריך כשהכל מעומעם בערפל להדליק את האור להגיד חשוך כאן.

אני מרגישה שיש נקודות חשוכות לכל אחת מאיתנו שאנחנו מנומנמות שם מתרגלות לחשכה

ובחנוכה זה הזמן להדליק שם נר.

להביא לשם אור להוציא את עצמנו לאור לאוורר את החשכה.

מוסיף והולך להיות בתנועה שם.

"אני אשב בחושך" זה לא סתם ביטוי פולני

זה מרחב של גלות מהשורש

להסכים ככה לחושך זו לא גאולה זו קורבנות קשה ומסוכנת.

חשוך לך

קומי אורי

כי בא אורך

וכבוד ה' עליך זרח

ולא רק עליך כי כשכל אשה תעיר את המרים החשמונאית שבה

ותצעק די

חלאס

היא תרים ותרומם את המציאות

כולה.